אז מה בכלל המצאת מאיר? - נצורים בבוסטון

עוצר, מנסה לגמוע קצת אוויר לריאות השרופות ממאמץ. הנשימות מהירות והרגליים לא סוחבות. עוד צעד בעלייה שלא נגמרת, דוחף קלות עם הידיים, עוזר לרגל לסיים את הצעד הבא וזה שאחריו. זה לא נגמר והדרך עוד ארוכה....

פקחתי עיניים, הדופק מהיר בתחומים אסורים. שוב אותו חלום – סיוט מימים ומקומות רחוקים ועלומים. השעון על השידה הראה שתיים בלילה. זמן נהדר להתעורר מג'ט-לג במדינה רחוקה. הלך הלילה.  הטלוויזיה בחדר משדרת מערבון, במרפסת ערימה קטנה של שלג במקום שהיו פעם שולחן וכיסא. אורות הרציפים של הנמל בבוסטון מנצנצים מרחוק. הסדין רטוב מזיעה, נעבור צד במיטה.

Boston Waterfront

כנראה שנרדמתי בשעת ערב מוקדמת. טעות. קודם נרגיע את הדופק ואח"כ נסדר את המחשבות. נשימות עמוקות ומלאות כמו שלימד אותנו הסאדו ברישיקש, מחשבות על שדות ופרחים אולי יסלקו את המועקה והלחץ בחזה שהחלו להשתלט עלי מרגע שחזרתי למלון בערב.

בהתחלה הייתי הרבה יותר רגוע. הנסיעה לDeposition   בבוסטון לא נראתה מאיימת במיוחד. לא שידעתי בדיוק במה דברים אמורים. עסקתי רבות בנבכי משפטי פטנטים באמריקה בחמש השנים האחרונות, מאז שהחלנו לחפש דרכים להגן על פטנט שהמצאתי לפני  15 שנה. אבל נודה על האמת, עיקר השכלתי הייתה מסדרות המשפט האמריקאי, אובג'קשן! Not Guilty ועורכות דין מצודדות על עקבים....

Faneuil Hall Marketplace

חלק חשוב בהליך המשפטי באמריקה שלא כל כך מוכר (מסדרות הטלוויזיה) הוא שלב ה Deposition. זה שלב שבו העדים השונים נותנים עדות ונחקרים ע"י עורכי הדין עוד לפני המשפט עצמו. החקירה מוקלטת ומתומללת במשרדי עורכי הדין של אחד הצדדים ללא נוכחות השופט. חומרים אלו משמשים את הצדדים בשלב המשפט עצמו או כחומר לנגח אחד את השני.

מה כבר יכול להיות? אין לי מה להסתיר. נהפוך הוא, ננצל את הרגע להראות להם כמה אני צודק... וכך כשהגיעה הדרישה שאגיע לבוסטון ליומיים Deposition, עניתי בחיוב. השופט הקציב לחקירה 14 שעות נטו על פני יומיים. את החקירה יבצעו עו"ד המייצגים חמש ענקיות טלקום בארה"ב. קטן עלינו..

התחזית צפתה סערת שלגים וטמפרטורות חריגות. דחסתי למזוודה קצת חליפות שנראה מכובדים ומעט ציוד חם לשעות הפנאי. לא פרגנו לי בטיסה ישירה וכך עם חניית ביניים בפרנקפורט נחתתי בסוף השבוע בבוסטון המושלגת. עד העדות עצמה יש עוד מספר ימים, זמן מספיק להתכונן ולהתאושש מהג'ט-לג.

העיר הייתה לאחר מספר שבועות בהם כבר ירד שלג כבד. המדרכות וצידי הדרכים היו מכוסים בערימות שלג שפונה. הקור היה חודר עצמות. ניצלתי את שבת וחצי ראשון לקצת הסתובבות חופשית בעיר המושלגת, מפגש עם חבר וותיק וקצת מזכרות למשפחה. מדחיק את הצפוי לי בתחילת השבוע.

הופתעתי לראות את הפער בין בוסטון של מעלה לבוסטון של מטה. למרות ריכוז האוניברסיטאות המובילות ומרכזי העסקים המתוחזקים היטב, רכבת התחתית מיושנת, מוזנחת, מלוכלכת וקצת מתפוררת.

פגישת הכנה ראשונה עם עורכי הדין שלי נקבעה לאחה"צ של יום א'. לחדר הישיבות הגיע עו"ד צעיר מהמשרד בסן פרנסיסקו. לבוש חולצה פרחונית וג'ינס כאילו רומז לי איפה היה מעדיף להיות ביום חופש מושלג זה.

"תראה מאיר" פתח, אתה למעשה Facts Witness" ". שמיעת האנגלית שלי עדיין לא התחדדה עד הסוף בשלב הזה והיה נדמה לי ששמעתי Fuck Witness... למראה המבטים הרציניים של כולם מסביב, החלטתי לוותר על ההלצה שעמדה לי על הלשון. "אני מה?" הקשתי, Facts"" ענה לי, עובדות, אתה עד של עובדות. אה, אמרתי, וכבר התחלתי להצטער שתקעתי את מנת הנודלס בשוק האוכל. הרגשה קטנה של לחץ החלה להיבנות לי בתחתית הבטן.

בוא נעשה דוגמא אמר. נגיד שאני חוקר אותך כעת. קח את מסמך הפטנט ותסביר לי למה התכוונת בפסקה השלישית. אין בעיה אמרתי ופתחתי בהסבר ארוך עם דוגמאות ופרשנות מעמיקה. מצוין אמר, זה בדיוק מה שאסור לך לעשות. מצופה ממך שתענה אמת על כל נושא עובדתי שתישאל, אבל לא מצופה ממך שתחווה דעה. אתה לא מומחה לפטנטים. הפטנט הוא מסמך משפטי העומד בפני עצמו. כשכזה כל אחד רשאי לפרשו כמיטב הבנתו ולנסות לשכנע את בית המשפט למה התכוון המשורר. כמובן שעו"ד שיחקרו אותך ינסו לסובב אותך בשאלות מכשילות ולנסות להוציא ממך אמירות שיפעלו לרעתנו בהליך. ובנוסף המשיך, ההתמודדות היא רק שלך, אסור לך להתייעץ בכל מהלך העדות עם עורך הדין שלך ולו אסור כמובן לעצור אותך בתשובותיך. הלחץ בתחתית הבטן התקבע סופית, חרדה קטנה החלה ליפול עלי. הטיול הקטן לבוסטון ו"מה כבר יכול להיות" נראה קודר מתמיד.

המשכנו בעוד כמה דוגמאות בהן הבנתי סופית שהברוך עמוק משחשבתי. ההנחיות השונות נחתו עלי מכל הכיוונים. דבר לאט, תקשיב טוב לפני שתענה, תחשוב כמה שניות לפני תשובה, לא דעות, רק עובדות, אל תיתן דוגמאות, תראה אמין, מה מותר, מה אסור, דבר מעט, ועוד ועוד ועוד...

כשתשובותיי הפכו איטיות יותר ועיני לחולמניות, הצוות הבין שנכנסתי למצב שינה והציע שנסיים. קבענו שנמשיך למחרת. חזרתי למלון שקוע בשרעפים. המועקה בבטן הרחיקה כל מחשבה על ארוחת ערב והסתפקתי בכוס פירות מהסטארבקס בלובי. נשכבתי במיטה מנסה לגבש ולשנן מספר עקרונות פעולה שיהיו קלים לזכור וליישם. המחשבות רצו, הלחץ בחזה עלה. נרדמתי. שם התחיל סיפורנו.

למחרת המשכנו את ההכנה עם הצוות. סיפורים ודוגמאות בווידאו המחישו את אופן ההתמודדות עם ההליך הצפוי לי. דוגמאות לשאלות מכשילות, סיפורים על עדים שזימרו על מה שהיה צריך והרבה על מה שלא. מצד אחד אתה כן רוצה לתת עדות ומידע טובים שיחזקו את טענותיך בהמשך, אבל באותה עת עליך להיזהר מאמירות וקביעות שיצמצמו את יכולת הטיעון שלך. שמירה על זכות השתיקה היא לא אופציה. מחייב חשיבה וערנות לאורך הרבה שעות. הכרישים שמגיעים מחר לא הולכים לתת כל הנחה. לקראת אחר הצהרים הרגשתי השתפרה קמעה והתחלתי לשוש אלי קרב. סיימנו את ההכנות במסעדה סמוכה. התיאבון חזר לי והתענגתי על צלחת שרימפס בחמאה ויין.

ביום העדות הראשון קמתי לתוך שמיכה לבנה. סערה שהחלה בלילה הביאה עימה טמפרטורות נמוכות וכיסתה את העיר במעטה שלג כבד. הרכבת התחתית הושבתה ורוב כבישי העיר היו חסומים. הרשויות הודיעו על יום שבתון. לבקשת עורכי הדין שמתי עלי את החליפה והעניבה של האיומים וירדתי ללובי. למשרדים הגעתי ב SUV גדול שאירגן לי הקונסיירג' מחוץ למלון.

בחדר הישיבות סביב השולחן הארוך עמלו שתי סבתות מאפירות בגיל העמידה על התקנת מערכת הקלטה, תמלול ומסכי אייפד במעגל סגור. עורכי הדין, עשרה במספר, החלו לזרום אל חדר הישיבות. ארגזי מסמכים החלו נערמים בצידי החדר, על אדני החלונות וליד מזוודות הטרולי של מי שהגיע היישר משדה התעופה. הרגשתי כמו גלדיאטור הנזרק לזירה אל מול עדת טורפים. הסתובבתי במשרדים עם מבט של קלינט  איסטווד אבל בפנים שקשקתי קלות.

הסבתא הגבוהה התמקמה בקצהו האחד של השולחן, מכוונת את מצלמת הווידאו אלי היושב בקצה השני. מימיני הסבתא הנמוכה שעל הקצרנות, כשלצידה העו"ד המתשאל. משמאלי התמקם עורך דיני. שאר עורכי הדין תפסו מקומות סביב השולחן. מבעד לחלונות, הרחובות נראו נטושים מתמיד. ההצגה הטובה בעיר עומדת להתחיל.

היומיים חולקו כך שלכל אחת מחמש החברות הנתבעות על ידנו הוקצו קצת פחות משלוש שעות נטו לחקירה. בדיוק בשעה 9:00 הגבוהה הכריזה לפרוטוקול המוקלט על שם התיק והתביעה, שמות המשתתפים ויצאנו לדרך. ההליך נראה מאוד מקצועי, והעוסקים בו משופשפים כהוגן.

ההתרגשות גאתה בי לקראת השאלה הראשונה. האם אעמוד בציפיות או שאתפדח? הראשון, מבוגר, גבוה ורזה עם הבעה של מי שראה כבר הכול, התחיל בקולו היבש במספר שאלות גישוש כמו מתאגרף הבודק את יריבו. אתה המצאת את ה...? "לא", עניתי. והאם המצאת את ה....? "גם לא". "אז מה בכלל המצאת מאיר?" עלב בי. אה נכלולי שכמוך, אתה מנסה להפעיל אותי דרך האגו..  נשמתי עמוקות, המתנתי מספר שניות ועניתי במתינות את המשפט שחזרתי עליו עוד לפחות עשרים פעם במהלך היומיים הבאים. אני הממציא של פטנט מספר... ככה, פשוט ועובדתי..

משראה שהטקטיקה לא מניבה תוצאות נשען לאחור, נאנח קלות ואמר "אז ספר לנו איך המצאת את הפטנט..". הסתכלתי על השעון, עברו רק דקות ספורות מתחילת העדות. בפרפרזה על מאמר חז"ל שהרוצה לחרטט ירחיב עדותו, התחלתי לספר את קורות חיי החל משנות התיכון. הרי הכול התחיל שם, לא? וכך, בדיבור איטי פירטתי על קורותיי בתיכון, בצבא, בטיול הגדול אחרי הצבא, בלימודים בעבודתי כמאבטח בתקופת הלימודים, על הקמת החברה, ניסיוני העסקי ועוד כהנה וכהנה עד המצאת הפטנט. היה נדמה לי שסיפורי, עם הרקע השונה ממה שהם מכירים, עניין את הסובבים מעבר לעניין שלשמו התכנסנו. גם עו"ד יבשוש באמריקה אוהב לשמוע סיפור טוב...

שלב סיפורי הרקע עבר והשאלות הקשות החלו להגיע. שאלות טכניות, שאלות מתחכמות ומתוחכמות, שאלות עם נימה מעליבה, כועסות או בנימה מתריסה. שאלות המנסות לנגן על החולשות האנושיות הידועות של גאווה, כבוד מקצועי, עלבון וזלזול. שאלות שמחייבות אותך לבחור בדרך של צמצום והצטנעות, אל מול הרצון הטבעי להראות ידע, שליטה ולקיחת קרדיט. כל שיטה אפשרית כדי להפיל אותך בפח ולהוציא ממך אמירה או קביעה מיותרת.

ההתרגשות ההתחלתית התחלפה לה בריכוז עילאי. להקשיב לשאלה, לזכור לקחת את הזמן, לחשוב, לענות במתינות, להתרכז במה אני עשיתי ולא מה אני חושב. מלחמת מוחות אמיתית. מידי פעם תפסתי את עצמי יוצא מהקצב הרצוי, נסחף בלהט השיחה להתפלפלות מיותרת ומנדב מידע לא הכרחי.

מדי כשלוש שעות התחלפו עורכי הדין והתהליך חזר על עצמו. חוקרים טריים עטו על הטרף העייף קלות. היו שחידשו, היו שחזרו על אותם שאלות או תרגילים שחוקים. ככל שעבר הזמן כבר זיהיתי את המוקשים בשאלות ועקפתי אותם באלגנטיות של קיפוד. מסמכים הועלו מהאוב ונדרשתי שוב ושוב להתייחס לכל מיני אימיילים ומסמכים מהעבר הרחוק והקרוב. להפתעתי, הקצרנית שרדה בשלום יחסי את המבטא האקזוטי שלי. בהפסקות הקצרות רק אייתתי לה שמות של אנשים שהיו מעבר לכוחותיה...

שבע שעות נטו של חקירה (שזה המון, המון זמן...)הסתיימו להם לקראת שמונה בערב. כולם חיש מהר התפזרו למלונותיהם. הרחובות מתחת למשרדים היו מושלגים ושוממים. מלא באדרנלין של כל היום, בחרתי בהחלטה טיפשית של רגע לחזור ברגל למלון, מרחק של כעשרים דק' הליכה. הוצאתי את כובע הצמר מהתיק, הידקתי את המעיל לגופי ובנעליים ממש לא מתאימות פסעתי בנחישות במדרכות הקפואות והחלקות. נפש אדם ורכב לא נצפו, רוחות עם שלג נשבו בעוז. לפתע עברה מחשבה בראשי שככה דרמות מתחילות. אם אני מחליק פה באמצע הדרך רק אלוהים לבדו יוכל לעזור...

מהכניסה הקפואה של המלון צעדתי הישר אל עבר המסעדה. פרקתי את כל המתח והרעב שנצבר בי על סטייק סירלוין עסיסי וכוס בירה קרה. לועס ומתענג על הנתחים עם אספרגוס ירוק שביקשתי במיוחד. בראש הרצתי את כל אירועי היום. איפה גמגמתי, איפה הצלחתי ואיפה פחות. בסה"כ בסדר גמור.

היום השני היה  More of the Same. כולם חיכו שייגמר. היה מעניין לשים לב לדינמיקה של הצד השני. עשרה עורכי דין מהמשרדים המובילים בארה"ב, המייצגים חברות ענק. כל אחד בתורו צריך לתת את השואו שלו אל מול עמיתיו למקצוע ואל מול הלקוח. לא פשוט לייצר שעות של שאלות אינטליגנטיות, מכשילות ומתוחכמות. גם הם היו בלחץ ומבחן.

שעות אחר הצהרים הגיעו ולאות קטנה ירדה עלי. הביטחון העצמי עלה והחלטתי להשתעשע קצת. לשאלתו של החוקר התורן לגבי דוגמא מסוימת שכבר סירבתי לתת מספר פעמים בעבר, עניתי בהפתעה, "אתה מתכוון רק דוגמא קטנה וזהו?", "כן" ענה, מתלהב, חושב שהצליח סוף סוף לפצח את הספינקס. "אבל ממש רק דוגמא קטנה אחת בלבד?" המשכתי בתמימות. העו"ד בפינה הימנית הרחוקה החניק נחרת צחוק בהבינו לאן מובילים את עמיתו. "כן, כן, אחרונה ודי" המשיך החוקר. "אה, אני מצטער" עניתי בשקט. אין לי את הכישורים הנדרשים לעשות השוואה משפטית וכ"ו וכ"ו...נעצתי את הסכין וסובבתי קלות.

הקצב הואץ לקראת הסיום, מנסים לא לפספס את הדד ליין של טיסות הערב חזרה לבתיהם. וזהו, נגמר. פתאום, תוך דקה כולם  הפסיקו להתעניין בי ועברו לדבר הבא. ככה זה באמריקה. 
סיימתי את אחת החוויות היותר עצימות שעברתי בקריירה המקצועית שלי. התמודדות אינטלקטואלית ונפשית עם עו"ד מקצועיים שמופיעים ב Deposition  לפרנסתם. הוקל לי ונשמתי לרווחה. השלמתי פרק נוסף ולא מוכר בהליך משפטי מורכב. דרך ארוכה עוד לפנינו אבל להיום, אני את שלי עשיתי.

מזג האוויר השתפר לרגע אבל סופה נוספת עמדה בפתח. מחר עוד נשלים כמה מתנות למשפחה ונעוף מפה לפני שהשדה ייסגר.

פברואר 2015